• 1. תרמילו של הרוח (אוייף מיין וואנדרפייפל )

    נודד יחפן על אבן בדרכים בזהב-הערב מנער עפר-עולם מעל בגדיו. ומן היער ציפור במעוף-פתאום חוטפת את הנתח האחרון של החמה. על שפת הנחל – עץ בכא – גם הוא ישנו. ודרך. ושדה. וכר דשאים רוטט. פסיעות טמירות של העבים הרעבים. אי הידיים שתיצורנה פלא? כינור נושם – גם הוא ישנו. הה, מה נותר עוד לעשות בה בשעה, תבל שלי, אשר צבעייך אלף? אם לא לאסוף בתרמילו של רוח את היופי האדום – ולהביא הבייתה, לארוחת הערב. בדידות כהר – גם היא ישנה.
  • 2. שתי מיתות

    מוֹתְכֶם וּמוֹתֵנוּ אֵלֶּה שְׁתֵּי מִיתוֹת שׁוֹנוֹת מוֹתְכֶם הוּא מָוֶת קוֹרֵעַ לִגְזָרִים. מוֹתְכֶם בֵּין שָׂדוֹת אֲפֹרִים מִדַּם וְיֶזַע פּוֹרִיִּים. מוֹתְכֶם – מָוֶת הוּא בִּירִיָּה עֲבוּר שֵׁם דָּבָר - ... עֲבוּר הַמּוֹלֶדֶת. מוֹתֵנוּ מָוֶת טִפְּשִׁי הוּא, בַּעֲלִיּוֹת גַּג אוֹ בְּמַרְתְּפִים, מוֹתֵנוּ מֵגִיחַ כְּכֶלֶב מִקֶּרֶן רְחוֹב צְדָדִי, מוֹתְכֶם יְצֻיַּן בְּצַלַ"שׁ, בְּמוֹדָעוֹת עָלָיו יֻכְרַז, מוֹתֵנוּ – מוֹת הֲמוֹנִים, סוֹתְמִים הַקֶּבֶר – וּלְהִתְרָאוֹת. מוֹתְכֶם – אַתֶּם פָּנִים אֶל פָּנִים מְבָרְכִים בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ. מוֹתֵנוּ – מָוֶת מִסְתּוֹרִי הוּא קָבוּר בְּמַסֵּכַת אֵימִים. מוֹתְכֶם מָוֶת רָגִיל, אֱנוֹשִׁי וְאֵינוֹ קָשֶׁה, מוֹתֵנוּ הוּא מוֹת אַשְׁפָּתוֹת יְהוּדִי וּמָאוּס. מוֹתֵנוּ לְעֻמַּת מוֹתְכֶם קְרוֹב מִשְׁפָּחָה רָחוֹק, רחוק וְעָנִי. לִכְשֶׁיִּפְגֹּשׁ אֶת מוֹתֵנוּ מוֹתְכֶם לָבֶטַח לֹא יְבָרְכוֹ לְבוֹאוֹ. וּבְלַיִל שָׁחוֹר מִבַּעַד לִרְצוּעוֹת עֲרָפֶל מֵעַל הָעִיר – בְּתֹפֶת הַחֲשֵׁכָה, שְׁתֵּי מִיתוֹת מְקַלְּלוֹת תְּגַדֵּפְנָה בְּזַעַם זוֹ אֶת זוֹ. עַל הַחוֹמָה הַקְּטַנָּה – בְּמַבָּט לְכָאן וּלְכָאן, מִן הַמִּסְתּוֹר עַל הַמְּרִיבָה מְצִיצִים תּוֹבְעָנִיִּים, מְתֻחְכָּמִים וְרָעִים בְּאוֹתָהּ מִדָּה – הַחַיִּים.
  • 3. שיר השירים

    מה יפה אהבתי בשמלת החול הפשוטה שלה, מסרק קטן בשערה. איש לא ראה, איש לא ידע עד מה יפה היתה. הגדנה, בנות אושויץ, בנות דכאו, אמורנה, ראיתן את אהבתי? ראינו אותה במסע ארוך, שוב לא לבשה את שמלתה ואין מסרקון בשערה... מה יפה אהבתי, כה יקרה היא לאמא שלה ולנשיקות שפתי אחיה. איש לא ראה, איש לא ידע עד מה יפה היתה.אמרו, בנות מאוטהאוזן, הגדנה, בנות בלזן, ראיתן את אהבתי? ראינו אותה קפואה בככר גדולה, מספר על זרועה הלבנה כוכב צהב לה על ליבה... מה יפה אהבתי בשמלת החול הפשוטה שלה, עם מסרקון בשערה. איש לא ראה, איש לא ידע עד מה יפה היתה
  • 4. מדורות מלחמה

    במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם. שלהבות השרפה מדעיכות פנסי, אור האש מסנוור את עיני; איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר, כשהוא יעמוד לפני? תן סימן, אלוהים, תן סימן על מצחו, כי באש, בדלקה ובדם, כן אכיר את הזיק הטהור, הנצחי, את אשר חיפשתיו: בן אדם. (נהלל 10.11.1940)
  • 5. פוגת מוות

    חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁותִים עִם לַיְלַה שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל חָלָב ׂשַחֹר ׂשֶל ׂשַחַר אנַחְנוּ ׂשוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר ׂשוֹתִים עִם עֶרֶב שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים אישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף הוּא קוֹרֵא הַעמִיקוּ לדקׂר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ הוּא שׁוֹלֵח ידוֹ לַבַּרְזֵל בַּחגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלוֹת הַעמִיקוּ לִדְקׂר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הַמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל חָלָב שַׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבׂקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֵת הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה הוּא קוֹרֵא הַאפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנוֹר וְאַחַר תַּעלוּ כֶּעָשָׁן בָּאוִיר וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לׂא צָפוּף חָלָב שַׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלוֹת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק אִישׁ גּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה הוּא מְשַׁלֵּחַ בּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֵת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה אֵפֶר שׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית
  • 6. כתוב בעפרון בקרון החתום

    כאן במשלוח הזה, אני חוה עם הבל בני אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני.......
  • 7. דף ריק

    דף זה נשאר ריק שותק דומיה ושמה ושאיה לשישה מליונים מבני עמי שנרצחו בידי זדים ושמיים וארץ עדים לחתום פה בדמי.
  • 8. בתוככי

    חשבתי בחיכי אשב בתוככם. לתומי חשבתי: רק ארים מחסום ואהיה כאחד מכם. כל-כך היה לי צורך לשוחח מלב אל לב פתוח עמכם כמעט זכרתי את המוצאות אתכם כאילו היו אלה קורותיי העלומים – מה לא הייתי מוכן לתת בעבור חלקי בחזקתכם!
  • 9. פצע פתוח

    בלבה של אירופה יש פצע פתוח בין אושויץ ובלזן, טרבלינקי ומידנק. שם לבה רותחת והומה כמפוח, שם אורב לעולמים הגז החונק. אני מאמין בקדושי הרוח, בעלות אפרם מעמק הבכא, ארוכה יעלו לפצע הפתוח – אני מאמין בביאת השמחה.
  • 10. עלי זכרון

    הם אינם צוחקים נערה הם כחיילים על המשמר הם אינם צוחקים נערה הם רציניים עד אימה הו נערה שלי, נערה הם עושים מלחמה בצאתי לדרך, נערה בצאתי להביא הלחם ביקשתיך לחכות לי, נערה לחכות ולא ללכת הו נערה שלי, נערה שבלי דעת עוד מחייכת השומרים תפסוני נערה השומרים הסובבים בעיר שותקים הביאוני לשדה הו נערה שלי, נערה לשומרים עיניים גדולות ומנעול להם על פה למענך אשכח שמיים למענך אשנא כוכבים המכסים על פשעים כמים ולעיניהם יורים הרובים הו נערה שלי, נערה זכרתי כחולים ואדומים ימים גבוהים של שמש ולילות חלומים הו נערה שלי, נערה הגשם יורד בעתר הו נערה שלי, נערה עינינו מציצות מעפר הו נערה שלי, נערה שלום אקרא לשמחך שלום לך, שלום ממני ויבואני בוקר ממך
  • 11. מדורות מלחמה

    במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם. שלהבות השרפה מדעיכות פנסי, אור האש מסנוור את עיני; איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר, כשהוא יעמוד לפני? תן סימן, אלוהים, תן סימן על מצחו, כי באש, בדלקה ובדם, כן אכיר את הזיק הטהור, הנצחי, את אשר חיפשתיו: בן אדם. (נהלל 10.11.1940)
  • 12. לבדם

    נשארו רק הצללים השחורים הדמויות הכפופות המטושטשות נשארו רק הם את הכל לבכות. להזכר ימי היותם צמודים לאדם,צמודים לציפור והולכים הם עמם בקרקע שחור וגווע הכל. וכנס אלוה גדול כנפיו ונרדם נשארו רק הם לבכות האדם לבדם.
  • 13. כל מקרה

    ניצלת, כי היית ראשון ניצלת, כי היית אחרון, כי לבד, כי אנשים. כי לשמאל, כי לימין. כי ירד גשם. כי נפל צל. כי שרר מזג אויר שמשי. מזל שהיה שם יער. מזל שלא היו עצים. מזל שמסילה, וו, קורה, בלם. מסגרת, סיבוב, מילימטר, שניה. מזל שתער צף על המים. בגלל, מאחר ש, ובכל זאת, אף על פי. מה היו אילו יד, רגל, בפסע, כחוט השערה מצרוף המקרים.
  • 14. הגולה

    אבדתי את הגולה שהחבאתי בכיס שקופה ולבנה עם פס מסביב יש לי שם חור, בבטנה הכפולה, חפשתי אותה שם והיא נעלמה אפילו יצאתי ללובן הבוהק בשלג חפרתי קפוא ורועד ניסיתי לשחזר את כל הצעדים בין כל הגדרות וליד סורגים אם אמא היתה פה אז בלי בעיה היתה מחפשת אותה משיבה שאלתי כמעט כבר את כל הילדים הם לא מקשיבים לי הם לא מסתכלים אפילו לא עונים אפילו לא עונים אפילו לא עונים הגולה שלי, הגולה אבדה אני כבר יודע שאותה לא אמצא יבשו הלחיים יבשו הדמעות יותר לא אבכה על דבר כה פעוט אם אמא היתה פה אז בלי בעיה היתה מחפשת אותה משיבה שאלתי כמעט כבר את כל הילדים הם לא מקשיבים לי הם לא מסתכלים אפילו לא עונים אפילו לא עונים אפילו לא עונים