מירב הלינגר לא היתה אמורה להיות "מירב הלינגר".
כמי שגדלה בבית דתי לאומי בפתח תקווה, הדבר האחרון שהיה מצופה ממנה להיות זה מוזיקאית. כבר בגיל צעיר מירב הילדה הבינה שיש דברים שלא מסתדרים לה בדיוק, בהתחלה זה היה ללבוש חצאית, בהמשך הציפיה שתשיר אך ורק בפני נשים. הרקע הזה הוביל אותה לעשייה מוזיקלית שבבסיסה שאלות של אמונה, מערכות יחסים, אהבה והציפיות החברתיות ממנה כאישה והפכה להיות יוצרת שלא בהכרח עונה על הגדרות ותוויות.

"נאחזת ברוח" הוא השיר השני (אחרי "איילת") מתוך ה EP "שרשרת פרידות" בו ממשיכה מירב את מסעה האישי והחשוף בניסיון לגשר בין עולמות, האישי והמשפחתי, הדתי והליברלי. על ההפקה המוזיקלית שבולטת ביופיה חתום גדי פטר.