אוגוסט ארבעים ושמונה
עוד מבט חטוף לים
עוד אתמול היה גן עדן
והיום הוא נעלם
לא אמר שלום ליפו
פתאום הוא ברבת עמון
בלי זהות בלי בלי משפחה פה
מממלכה לשיממון

כמעט חצי שנה הוא זר כבר
שום דבר לא השתנה
אישה בעזה אח בסוריה
בבית אמא לא ישנה
איך חוזרים הוא לא יודע
מי ישבור את השתיקה
בלי זהות בלי שם בלי בית
ג׳בלייה רחוקה

ג׳לבייה ג׳בלייה
ג׳לבייה מג׳בלייה

חלפה שנה חלפו שנתיים
חלפו כמעט שלושים שנים
יום אחד מתוך החושך
הגיע איש לבוש מדים
הזכרונות כהים מלילה
פתאום עפים מעל הזמן
חצי יובל כג׳לבייה
דפיקה בדלת אמא אני כאן

ג׳לבייה ג׳בלייה
ג׳לבייה מג׳בלייה

זקן וזר חזר הביתה
כל כך הרבה כבר השתנה
כשהוא ברח עזב את יפו
הוא לא הכיר את המדינה
זקן וזר חזר הביתה
אבל הבית לא ביתו
אותו החוף אותה סירת הדיג
אבל איש לא שמע על קיומו

עוד עשרים שנה וזהו
בסוף הגיע גם זמנו
הוא חי כצל ומת כמו פרח
באבו כביר לא ידעו את שמו
עלי ג׳רבוע נולד ביפו
ללא זהות הלך משם
נטמן עטוף בג׳לבייה
בחצר ביתו על שפת הים

ג׳לבייה ג׳בלייה
ג׳לבייה מג׳בלייה