באמצע הסלון
שכבה ציפור פצועה
בעדינות אל תוך קופסא
קוראים לה משפחה
משפחה שבורת כנף
אין קן על הענף
הבית שבנית כולו הפוך
עדיין לא חשוך
 
בסוף שנות השמונים
ניגן בכמה הרכבים
עכשיו בבית חולים
בלי משפחה בלי חברים
הרופאים אומרים מזל
הוא אומר מאלוהים
יש אור גם ברחוב של הלכלוך
עדיין לא חשוך
 
מזמן היא לא ציירה
כל כך הרבה לבד
מתעכבת בעיניים
מדייקת ת'מבט
הזכרונות כמו חיות
גרות במערות
יכולות לנשוך
או למלא יום בחיוך
עדיין לא חשוך
 
זה שובר לי את הלב
לספר לילדים
משפחה לא מתפרקת
אז למה כל הרסיסים
מתעופפים בחדרים
בתוך הראש מזמזמים
ויד מושכת למקום הכי נמוך
עדיין לא חשוך
 
נכנס למים הקרים
הגוף חכם ומתרגל
חלקו מונח באור השמש
חלקו באפלת הצל
עדיין לא חשוך