דויד ברוזה

ברוזה נולד בשם דויד סיימון ברוויק ברוזה‏‏ בעיר חיפה. אמו היא הזמרת שרונה אהרון. סבו היה ממקימי נווה שלום. נעוריו עברו עליו בספרד, שם שימש אביו בשליחות, והוא הושפע רבות מהמוזיקה והתרבות הספרדית. הוא למד בפנימיה באנגליה, שב לספרד, וב-1974 חזר לישראל כדי להתגייס.

לאחר תקופה של כשנה וחצי בצבא, שבה הצליח לשלב גם הופעות קטנות באזרחות, הצטרף לצוות הווי חיל האוויר יחד עם אחותו טליה ברוזה, דני בסן ודפנה ארמוני. להיטם הגדול היה "בתוך", שאותו שרו ב"פסטיבל הזמר והפזמון" 1977. לאחר שחרורו מהצבא החל ברוזה את דרכו העצמאית כזמר בהופעות קטנות בפאבים ומועדונים. יהונתן גפן הבחין בו וצירף אותו למופעו "שיחות סלון" כחלק מ"להקה טובה" עם יעל לוי ויצחק קלפטר. כעבור מספר שבועות עזב קלפטר את המופע, וברוזה תפס את מקומו. אלבום המופע, שיצא ב-1977, כלל את ביצועיו של ברוזה עם יעל לוי ל"שיר אהבה בדואי" ו"עד עולם אחכה", וכן את השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב", שנכתב במהלך המופע לכבוד ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, והפך ללהיט גדול. שיתוף הפעולה בין ברוזה לגפן המשיך גם הלאה, באלבום והמופע לילדים "הכבש השישה עשר", שם הלחין וביצע ברוזה את השיר "ברקים ורעמים". 

ב-1979 הקליט ברוזה את השיר "אל תשאלי אם אני אוהב" (עמוס קולק/נורית הירש), עבור הסרט "אל תשאלי אם אני אוהב". באותה שנה השתתף באלבום שירי הילדים "והילד הזה הוא אני", המבוסס על ספרו של יהודה אטלס בשם זה. ב-1980 יצא אלבום הבכורה של ברוזה, "דויד ברוזה". האלבום כלל חידושים לשני שירים מ"שיחות סלון", "יהיה טוב" ו"שיר אהבה בדואי", וכן שירים חדשים, שבהם ניכרת השפעה מהמוזיקה הספרדית כמו "סניוריטה". שיר נוסף מהאלבום שזכה לפרסום הוא "מותר לומר", שהלחין ברוזה על פי שיר של נתן אלתרמן. באלבום נכללה גם גרסתו של ברוזה לשירו של שלום חנוך "ילדים של החיים". את שירי האלבום עיבד אילן מוכיח.

בסוף 1980 העלו ברוזה ויהונתן גפן את המופע "דויד ויהונתן", שגם תועד על גבי אלבום בשם זה. ב-1982 הוציא ברוזה את אלבומו השני, "קלף", שכלל שירים שהלחין בעצמו כמו "חיפה" (שנכתב במיוחד על ידי גפן על עיר הולדתו של ברוזה), "החיים הם חומר טוב" ו"דניאלה". את האלבום הפיק יהודה עדר. סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקטע עם פרוץ מלחמת לבנון. במהלך המלחמה הִרְבָּה ברוזה להופיע בפני חיילים.

ב-1983 הוציא ברוזה את האלבום "האשה שאיתי", שהכיל שירים ספרדיים מתורגמים לעברית, כחלק מההשפעות הספרדיות שספג בנעוריו. את השירים תרגם יהונתן גפן והפיק ועיבד לואי להב. אלבום זה הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד היום‏, הוא נמכר בלמעלה מ-200,000 עותקים (פלטינה מחומשת). גם סיבוב ההופעות שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בעקבות הצלחת האלבום נבחר ברוזה ל"זמר השנה" של קול ישראל במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ג.ב-1984 יצא האלבום "ברוזה", שכמו "האישה שאיתי" הורכב גם הוא ברובו מתרגומים של יהונתן גפן לשירים ספרדיים. ברוזה הלחין שיר אחד עבור האלבום, "מגיע לו".

בשיא הצלחת "האשה שאיתי" נסע ברוזה לניו יורק, ומאז הוא מתגורר בארצות הברית ומחלק את זמנו בין אמריקה לבין ישראל. לדבריו, עזב "בכדי לחפש משהו אחר, בשביל להרחיב אופקים". למרות זאת הוא טוען: "אני מאוד ישראלי וכך גם המוזיקה שלי, שנושמת את המקום הזה שהוא העוגן". הוא הוציא מספר אלבומים באנגלית וכן הוציא ב-2000 ו-2005 שני אלבומים בספרדית, שזכו לביקורות משבחות בספרד ובאמריקה הלטינית. למרות זאת, ועל אף שהצטרף (בדרך כלל כ"הופעת חימום") לסיורים של מוזיקאים פופולריים כמו פול סיימון, לא הצליח ברוזה לחדור למיינסטרים של שוק המוזיקה בארצות הברית.

במקביל לקריירה בחו"ל, הוציא ברוזה בישראל מספר אלבומים.ב-1991 יצא אלבומו "נשיקה גנובה", בהפקה משותפת של ברוזה ושל ג'פרי לסר. שניים מהלהיטים הבולטים של האלבום היו לחנים של ברוזה לשירים של מאיר אריאל: "מתחת לשמיים" ו"בצהרי יום".  ב-1993 יצא אלבום הופעה של ברוזה בשם "במצדה", שתיעד את הופעתו במסגת פסטיבל ערד באותה שנה. האלבום זכה להצלחה, והגיע למעמד אלבום זהב.ב-1994 יצא אלבומו של ברוזה "החומרים שמהם עשויה האהבה", שאת רוב שיריו כתב יהונתן גפן. מהם התפרסם השיר "סתיו מסוכן". שיר מוכר נוסף מהאלבום הוא "לא יכול להוריד ממך את העיניים", שכתב והלחין מאיר אריאל. בשנת 1996 הוציא את האלבום "סודות גדולים". מתוכו התפרסם שיר הנושא, שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן.

באוגוסט 1998, בעת שחזר מהופעה בבאר שבע, סטה הרכב שבו נסע, עלה על אי תנועה, והתנגש חזיתית בעמוד של שלט דרכים שהיה במקום. הרכב נהדף והתהפך, ופגע באי תנועה. ברוזה נפגע קשה בכל חלקי גופו. הוא הובהל לבית חולים "קפלן" ברחובות, ובו אושפז למשך 12 יום. לאחר שחרורו מבית החולים נשאר פגוע באצבעותיו בידו השמאלית, והיה חשש רב שתאונה זו תקטע את הקריירה שלו. ברוזה תבע את חברת הביטוח ונהג הרכב, בסכום של 4 מיליון ש"ח, על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו. באוגוסט 2004 זכה ברוזה בפיצויים בסך 1.2 מיליון שקלים. בסופו של דבר הצליח ברוזה להשתקם ולחזור לנגן.

בשנת 2002 יצא אלבומו של ברוזה "זה הכל או כלום", בהפקתו המוזיקלית של יזהר אשדות. בשנת 2004 יצא אלבום האוסף "המיטב (לעכשיו)", שכלל את כל שיריו הידועים. ב-2006, בעת מלחמת לבנון השנייה, עבר ברוזה בין מקלטים ביישובי הצפון המופגזים וניגן ושר לתושבים שתפסו בהם מחסה. הופעות אלו הביאו להצגתו באור סאטירי בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", שבה גולמה דמותו על ידי אסי כהן. גם במבצע עופרת יצוקה לא נרתע ברוזה וחזר והופיע במקלטים לפני קהלים מצומצמים ביישובי הדרום.

ב-2008 הוציא אלבום המתעד את הופעתו במצדה, שנערכה מוקדם יותר באותה השנה, ומכיל שירים בעברית, באנגלית ובספרדית.ב-28 באוקטובר 2008 החליט מלך ספרד חואן קרלוס להעניק לדויד ברוזה עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ופועלו למען השלום. העיטור הוענק ב-5 באוגוסט 2009 מידי הממונה על שגרירות ספרד בישראל, בסיום מופע מיוחד בהיכל התרבות בתל אביב, שנערך לכבוד 25 שנים למסע ההופעות של "האשה שאיתי".‏‏

בשנת 2010 השיק, בשיתוף עם יצרן הגיטרות שמוליק בודגוב, קו גיטרות קלאסיות על שמו. ביוני 2011 יצא אלבומו של ברוזה "שפה שלישית", שהיה האלבום הראשון שהוציא בעברית לאחר כמעט עשר שנים. באלבום זה החל ברוזה לכתוב את שיריו בעצמו, לאחר שמיעט לעשות זאת באלבומיו הקודמים. משירי האלבום התפרסם השיר "חולם".